החלטה בתיק בר"ע 25192-09-12

השופט עמירם רבינוביץ:

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 11306-03-12; השופט צבי פרנקל) מיום 21.6.2012, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (אי כושר) מיום 9.12.2011 (להלן: הוועדה) אשר קבעה כי המבקש לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

2.     הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין בתיק ב"ל 11508-08-11 מיום 1.11.2011 בו נקבע בזו הלשון:   

"עניינו של המערער [המבקש כאן -ע.ר.] יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, אשר תפעל על פי פסק הדין בתיק 16273-03-10 מיום 2/11/10 למעט התייחסות לחוות הדעת של ד"ר ולן, הועדה תתייחס גם לעניין הנפשי. החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת. המערער וב"כ יוזמנו להופיע בפני הועדה ולטעון טענותיהם בעניינים דלעיל. לא יונחו בפני הועדה פרוטוקולים מיום 13/1/10 ו- 14/2/11."

3.     למען שלמות התמונה נציין, כי בתיק ב"ל 16273-03-10 קבע השופט טוינה בסעיף 9 לפסק הדין כי:

"לאור האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) על מנת שהוועדה תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת מאת ד"ר וולן מיום 11/01/2010. הוועדה תתייחס לליקויו הנפשי של המערער ולהשפעתו על כושר עבודתו של המערער. הוועדה תתייחס לגילו של המערער. ככל שהוועדה תעמוד על דעתה כי המערער מסוגל לעבוד בעבודת שמירה וכמוקדן, הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה. הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם."

4.     המבקש הגיש ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ושם טען בתמצית, כי הוועדה לא פעלה על פי פסק הדין מאחר ולא התייחסה לליקויו הרפואיים, לגילו, להשכלתו ולמגבלה הנפשית בה הוא לוקה; הוועדה לא עמדה בדרישות הפסיקה באשר לחובת ההנמקה.

5.     המוסד טען מנגד, כי הוועדה פירטה את גילו ואת ליקוייו הרפואיים לרבות התגובה ההסתגלותית הדיכאונית, אך יחד עם זה, קבעה הוועדה, כי המבקש כשיר לעבודות שונות אשר פורטו בפרוטוקול, הוועדה גם הסבירה באריכות מדוע המבקש כשיר לעבודות השונות שציינה, וכי עבודות אלו מתאימות לליקויו הרפואיים ובהתאם לדו"ח עובדת השיקום. לאור זאת טען המוסד, כי יש לדחות את הערעור.

6.     בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש, בקובעו כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. בית הדין נימק את קביעתו בכך שהוועדה התייחסה לגילו של המבוטח, מצבו הרפואי, ובכלל זה גם לחוות דעתו של ד"ר ולן שאליה כלל לא הייתה צריכה להתייחס, כך שלא ניתן לקבל הטענה, כי הוועדה לא התייחסה למצבו הרפואי בכלל ולהגבלותיו האורטופדיות בפרט.

7.     בבקשה שלפני טוען המבקש בתמצית כי: הוועדה הציגה מקצועות אשר נפסלו על ידי וועדות קודמות; הוועדה התעלמה מכך שהליך השיקום נכשל; הוועדה אינה מנמקת כנדרש, כיצד העבודות אשר הוצעו למבקש מתאימות למצבו הרפואי; הוועדה לא פעלה על פי פסק הדין מכוחו התכנסה.

8.     לאחר עיון בבקשה על נספחיה, בהחלטת הוועדה, בפסק הדין האזורי, ובכלל החומר בתיק, אני מחליט לדחות את הבקשה. נציין, כי בטרם נתנה החלטה זו, הוצעה לצדדים הצעה לפשרה אשר נדחתה על ידי המוסד, ועתה הגיע העת לפסוק לדין, ואינה דומה פסיקה לדין לפסיקה לפשרה, שיש בה אלמנטים של לפנים משורת הדין.

9.     הלכה פסוקה היא כי משהוחזר על ידי בית הדין עניינו של מבוטח לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, 162).

10.                        במקרה הנוכחי, פסק הדין החזיר את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתתייחס לנסיבותיו האישיות של המבקש, למגבלותיו השונות ולהשפעותיהן על כושר עבודתו של המבקש, ובכלל זה למידת מסוגלותו לעבוד בתפקידים המוצעים על ידי הוועדה. הוועדה אכן התייחסה בפרוט רב לכך, ובסיכום דבריה היא מציינת כי: " מבחינת מגבלותיו הרפואיות תפקודיות, מוגבל בחשיפה לרעש מזיק וכן מוגבל לעבודה פיזית מאומצת, בהרמת משא כבד, בכיפופים חוזרים של עמו"ש מותני וצווארי וכן מוגבל בעבודת משמרות (לילה), עם זאת כשיר לעבוד בעבודה המתאימה למגבלותיו בעיסוקים כגון: פקיד מודיעין ומענה טלפוני בחברת הסעה ציבורית, סדרן מוניות.  בודק קבלות ביציאה ממרכולים, מפעיל חניון, קופאי כל זאת במשרה מלאה. הוועדה מוצאת את כל העיסוקים המצוינים לעיל כמתאימים למגבלותיו הרפואיות תפקודיות ואין בהן בכדי להחמיר את מצבו, הוועדה דוחה את הערר."

11.                         נציין, כי נכותו הנפשית של המבקש היא בשיעור של 10% בלבד, ובדו"ח עובדת השיקום נכתב בהקשר זה כי "אין שינוי בהמלצת הרופא - עבודה מלאה ללא חשיפה לרעש וללא לחץ נפשי. ללא מאמץ פיזי. אי לכך יוכל לעבוד במגוון עבודות, לדוגמא מיון, אריזה, שומר, חניונאי, מוקדן" [ההדגשה הוספה -ע.ר.]. הוועדה היא ועדה מקצועית, שראתה לנגד עיניה את מגבלותיו הרפואיות של המבקש, כפי שצוטט בסעיף 10 לעיל, ובכל זאת לא ראתה בהן מניעה לעבודות אותן פרטה. זו חוות דעת מקצועית שעל פניה איננה בלתי סבירה.

12.                         אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה את התערבותו של בית דין זה.

13.                        סוף דבר -הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

          ניתנה היום,  י"ג ניסן תשע"ג (24 מרץ 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: